top of page

עושים רילוקיישן

ציבורי·15 חברים

בחג השבועות האחרון נתבקשתי לדבר כמה דקות על ערך מהיהדות. בחרתי את המשפט:

אל תאמר כשאפנה אשנה, שמא לא תפנה (הלל, פרקי אבות, פרק ב משנה ד).

למעשה הלל הכניס את כל תורת המיינדפולנס במשפט אחד: לחיות כאן ועכשיו.

אם יש לכם תוכניות - אל תדחו למחר.

ישנן שתי מלים חשובות במשפט :

שבועות

הרהורים על מגילת רות ורילוקיישן...

שבועות מבחינתי הוא החג שמזכיר לי מאוד הגירה לארץ אחרת והשתלבות בה.

מעבר לסיפור הנפלא הזה שמלמד אותנו כל כך הרבה דברים, אני רוצה דווקא להתמקד בשתי מלים:

רות המואביה.

וזה סיפור ההגירה כולו.

ארץ חדשה. תרבות חדשה

לפני שהגעתי לבלגיה לא הכרתי את הארץ הזו. אמיתי. למעט השיר של סנדרה קים: J’aime la vie (שאחר כך שרתי אותו במליון גרסאות אישיות שלי, כי לא ידעתי מלה בצרפתית), לא הכרתי את הארץ הזאת ובטח לא את ההסטוריה ואת התרבות.

אבל רצה הגורל והכרתי את בן זוגי הבלגי (סיפור לפוסט אחר) שהביא אותי לגור פה. התחלתי להחשף לתרבות שונה. למעשה לשתי תרבויות: וולונית (הצרפתית) ופלמית. גיליתי עולם שלם שונה משלי.

קניות בסופר- לא חייבים עגלות מלאות, אפשר לקנות מה שצריך לארוחת ערב באותו יום. באחת הקניות, לפני ראש השנה, קניתי הרבה מאוד דברים לחג. עגלה מלאה. אדם מבוגר הסתובב אלי והעיר לי על גודל הקניה. כן... רציתי לומר משהו אבל בבלגיה התנהג כבלגי: הנהנתי והמשכתי...

הילדים? לא הולכים לחברים אחרי בית ספר/ גן אלא בתאום מראש ולפעמים זה ענין של שבועיים - עד אז הילדים הספיקו לשכוח ש X היה החבר הכי טוב שלהם והיום…

דני פרקש

פתאום זה מכה בי. הרילוקיישן.


זה מגיע משום מקום ומערער משהו ביציבות שלי.

אולי זמני, אולי קבוע אבל מערער...


מה קרה?

מי אנחנו

אתם לקראת מעבר לחו"ל? הקהילה הזאת בדיוק עבורכם, כאן תוכלו לש...

חברים

bottom of page