שבועות
הרהורים על מגילת רות ורילוקיישן...
שבועות מבחינתי הוא החג שמזכיר לי מאוד הגירה לארץ אחרת והשתלבות בה.
מעבר לסיפור הנפלא הזה שמלמד אותנו כל כך הרבה דברים, אני רוצה דווקא להתמקד בשתי מלים:
רות המואביה.
וזה סיפור ההגירה כולו.
רות עברה לארץ כנען, לתרבות אחרת, היא הסבתא רבתא של דויד שהיה למלך הראשון של ישראל. הוא שקבע את ירושלים כמקום מרכזי פולחני, פוליטי וכלכלי.
ורות- נשארה רות המואביה (רות, ב 2) בזכרון הקולקטיבי.
הפרשנות שלי מתקשרת לנושא ההגירה:
האם באמת ניתן להיות חלק מהמקום החדש?
בעזיבה למקום חדש, משהו מארץ המוצא נשאר בנו. הבט תרבותי מסויים: שפה, מנהגים, לבוש, מבטא וכו'.
הנסיון של רות להטמע בקרב יושבי הארץ (נישואיה לבועז לדוגמה) עדיין לא "הוציא ממנה" את ארץ מוצאה והיא מוגדרת כך.
במגילת רות אנחנו רואים אם כן שגם נעמי וגם רות נשאו בתוכן משהו מארץ המוצא. הן לא נלחמו בזה. נעמי חזרה לארץ כנען ורות המשיכה להקרא מואביה.
הבט נוסף הוא זמן ההשתלבות. נינה של רות הפך למלך ישראל. מרמז לנו שתהליך ההשתלבות המלאה אינו מהיר. שינויים אורכים זמן. זה גם אחד המסרים שאפשר ללמוד מאברהם אבינו. למעשה על שם מי נקרא העם היהודי? על שם יעקוב. אברהם יצא מאור כשדים עם תרבות שונה לחלוטין מזו שהוא גדל בה. יעקוב, נכדו כבר היה מונוטאיסט ללא זכר לתרבות סבא רבא שלו.
וגם כאן עולה שאלה חשובה על כמה מתרבות המקור אנחנו רוצים לשמר אצל צאצאינו, אבל זה לפוסט אחר.
שינוי אפשרי בהחלט אבל הוא אורך זמן ודורש מאמץ והרבה סבלנות...
שיהיה חג שבועות שמח!
שתפו אותי, מה אתם חושבים?
ד"ר אפרת צדיק
מומחית בהגירה ובהשתלבות. מאמנת מוסמכת
"למצוא את הבית רחוק מהבית"
