פתאום זה מכה בי. הרילוקיישן.
זה מגיע משום מקום ומערער משהו ביציבות שלי.
אולי זמני, אולי קבוע אבל מערער...
מה קרה?
הייתי בקונצרט של הבת שלי. בדרך כלל אנחנו מגיעים כל בני המשפחה הגרעינית לקונצרטים של הילדים. הפעם הייתי לבד (קונצרט בשעה 16:30... מאתגר משהו...).
ישבתי לי על הכיסא ומסביבי התרחשויות: זה מכיר את זה, ההוא מכיר את הילדים של ההיא...ואני לבד... סבים, סבתות, כל המשפוחה, החברים של ... כולם מדברים עם כולם.
מזה הרבה זמן שלא חשתי ערעור למקום שלי ופתאום זה הגיע. משום מקום.
חשבתי על השייכות שלי, של הילדים, של המשפחה שלי.
כבר הרבה מאוד שנים ברילוקיישן. אני חוקרת ועובדת בתחום יותר מ 20 שנים, מאמנת א.נשים כל יום, מפרסמת מאמרים כך שהנושא לא חדש לי. אני חיה את זה.
אבל... אני לא חושבת על זה ביום יום באופן אישי. אני חיה ומגדלת משפחה כאן ויכולה בהחלט לקרוא למקום "בית". השתלבתי כאן חברתית, תרבותית ומקצועית ולא הבנתי מדוע עלתה התחושה של חוסר השייכות. הרילוקיישן האישי שלי בא לידי ביטוי בתחושת חוסר נוחות.
זה קורה לכולנו. ישנם דברים שמערערים על היציבות שלנו במדינה אליה הגענו. זה יכול להיות מדברים פשוטים כמו מלה לא במקום של מישהו/י, חיפוש מתסכל של גבינה נכונה לעוגת גבינה או דברים מהותיים יותר כמו תחושת בדידות, אי מציאת עבודה, אי ידיעת השפה על בוריה ועוד.
מה אפשר לעשות?
אם זה נגע סימן שזה מקום רגיש אצלנו. חשוב לברר מה זה אומר לי? מדוע התערער משהו ובעיקר מה אני יכול.ה לעשות בנידון.
אשמח לשמוע מכם, מה הדבר שערער את המקום שלכם ומה עשיתם בנידון, אולי נצליח לעזור לאחרים במצבים דומים.
ד"ר אפרת צדיק
מאמנת להתפתחות אישית ולהעצמה
