גם לי יש ימים/ תקופות שלא פשוט.
רילוקיישן הוא ענין קשוח. אנחנו ניצבים בפני כל כך הרבה שאלות, תהיות, מחשבות.
אנחנו מנהלים את עצמנו ואת החיים כאילו אנחנו מהלכים על ביצים. נזהרים כל כך.
שופטים את עצמנו על מהלכים, על אמירות, על מעשים...
ולפעמים נפגעים.
נפגעתי עד עמקי נשמתי מכיוון שלא פרשתי נכון דברים שנאמרו לי. נאמרו ונכתבו לי מלים שהבנתי אותן בצורה אחרת "מכוונת המשורר"... ונהגתי לפי מה שנאמר ולא לפי הכוונה (ושפטתי את עצמי... "איך את, שכל כך רגישה למצבים הללו, לא הבנת").
עבורי למילה יש כוח. מלה שנאמרת היא אמיתית. היא מגיעה ממקום כן.
אולם לפעמים אנשים אומרים דברים בכוונה אחרת מכוונת המלים עצמן.
איך יודעים? בוחנים את ההתנהגות.
כשאני אומרת "אשמח להפגש איתך לקפה" אני מתכוונת לזה ואפילו אפתח יומן לקבוע.
אבל למדתי שיש תרבויות שהמסר הוא "יהיה נחמד להפגש לקפה פעם, אולי".
כשאני חושבת/ רואה מישהו זקוק לעזרה, לא חשוב לי מה מעמדו של האדם, אני פשוט מציעה לעזור. למדתי שלפעמים "זה לא במקום" גם אם יגידו לך "תודה".
למידת שפה חדשה היא לא רק במלים. היא בעיקר למידת המסרים הקטנים מעבר למלים עצמן.
לפי מודל להערכת העברת מסרים, המלים עצמן מהוות רק 7% מהתקשורת והעברת המסר. השפה הלא מילולית מהווה 55%.
זה כבר מאוד קשוח בתרבות שלך, אז מה קורה בתרבות חדשה??
הבשורה הטובה, אפשר ללמוד את זה ואפשר למתן מצבים של אי נעימות.
אחד הטיפים שאתן היום: צפו בהתנהגות מקומיים מבלי לשפוט.
והכי חשוב, אל תהיו קשים עם עצמכם. קחו את זה כתהליך של למידה עם כל הקושי בזה.
שתפו אותי, מתי אתם נפגשתם עם חוסר הבנה תרבותית?
