עושים רילוקיישן

"בגן העדן של ילדות,

אשר היה פורח,

הייתי חלק מהנוף

היום אני אורח" (שלמה ארצי)

השיר הזה מתחבר לי מאוד למקום שלנו, כא.נשים ששינו את מקום מגורם.

הנוף אינו אותו נוף.

הרבה פעמים אנחנו מרגישים אורחים.

אנחנו שואפים להשתלב בנוף, להראות כמו הנוף... אבל לא תמיד מצליחים.

אני מאמינה שלא תמיד צריך.

אני חושבת שלא תמיד צריך להשתלב. יש דברים שיש ללמוד מהסביבה ולקבל את המנהגים שלהם אבל יש דברים שלא. כך למשל, אם בסביבה שלי אומרים "שלום" בצורה מסויימת (נשיקות על הלחי בבלגיה) אאמץ את המנהג אם הוא לא פוגע בערכים שלי. אבל אם אני אישה דתייה ששומרת מגע, אוכל להסביר לאחרים על המנהג שלי ולנהוג אחרת.

דוגמה אחרת, בבלגיה מפגשים חברתיים נקבעים לרוב מראש. בענין הזה קיבלתי על עצמי את מנהג המקום מכיוון שנוח לי להתנהל כך ולתכנן את הזמן שלי בהתאם לצרכים ולרצונות שלי.

את הספונטניות אני שומרת למפגשים עם ישראלים...

שמירה של מנהגים העומדים בקנה אחד עם הערכים שלי מוסיפה ענין וצבע לחוויה של מפגש בין תרבויות. כמובן שהכל תוך כבוד וקבלת האחר.

אילו מנהגים אתם לקחתם? אילו מנהגים מהבית העדפתם לשמור?

ד"ר אפרת צדיק

מאמנת להתפתחות אישית ולהעצמה

"למצוא את הבית רחוק מהבית"