ההדחקה היא מנגנון שבא לשמור עלינו.
כאשר קורה משהו שהוא מעבר לכוחותינו, מעבר לתפישתנו, מעבר ליכולותינו להתמודד, ישנו מנגנון שעוזר לנו לשרוד.
קצת כמו שהגוף מבודד רעלנים שאין ביכולתו להתמודד איתם, כך גם נפשית, רגשית ומנטלית. כל זאת כדי שנוכל להמשיך לתפקד מבלי להיות עסוקים בהתמודדות עם ה"חזית" הזו.
העניין הוא שהדברים שמודחקים, כמו בארון עמוס לעייפה, יכולים להצטבר ולהכביד. להכביד על התפקוד – יכולים להביא לעייפות, לפיזור הדעת, לבלבול, לתחושת חולשה ועוד.
כל עוד זה המצב כושר ההתמודדות שלנו עם כל דבר, נפשי או פיזי, נפגע.
במצב הזה אנחנו יכולים להיפגע יותר בקלות, להתפרץ יותר בקלות, לחוות חרדות, סיוטים, הפרעות שינה ואף לפתח תסמינים פיזיים שקשורים להצטברות של הרעילות – קשיי נשימה, עיכול, שרירים תפוסים, בעיות עור ועוד.
טיפול תרופתי יכול לתת הקלה רגעית, אך הוא לא נוגע בשורש הבעיה. הוא מתייחס לתוצאה של התהליך ולא לגורם.
באבחון הוליסטי ניתן להתחקות אחר רמזים שהמערכת האנושית, פיזית ואנרגטית, משאירה, ובסביבה הבטוחה להתבונן ולחקור את מקור הרמזים.
בעזרת כלים שונים ברפואה ההוליסטית ניתן לזהות אירועים, דפוסי חשיבה, רגשות ועוד דברים המשפיעים על האיזונים הטובים שלנו, ולעזור לנו לחזור לאיזון הטבעי והטוב.
בתקופה האחרונה אני חווה שיש לא מעט דברים שהודחקו. ואתן.ם?