אם לפני יותר משנתיים.
כשהייתי במשקל כמעט 95 ק”ג, עם כרס גדולה, בקושי מצליח לקשור את שרוכים בנעלים, ואוכל כל מיני שטויות בערב.
מישהו היה אומר לי שאעשה אימונים כאלו, הייתי אומר לו שזה לא הגיוני.
אבל, הכל אפשרי..
השבוע היתה הפעם הראשונה, אי פעם, שרכבתי 60 ק”מ.
הרכיבה היתה לי ממש קשה.
מלא פעמים רציתי לעצור.
ממש נלחמתי במחשבות בתוך הראש שלי. 🤔
וזה רק 60 ק”מ, שאחריהם, רצתי רק 3 ק”מ בקושי.
בחצי איש ברזל, אני צריך לרכב 90 ק”מ, ועוד אחרי 1.9 ק”מ שחיה, ולפני 21 ק”מ ריצה. 😬
כנראה שכשמסתכלים על נקודת הסיום, אז זה נשמע מטורף ומכניס ללחץ, של איך אצליח וחוסר אמונה.
כנראה שעדיף באמת להסתכל ולדמיין את השלב הבא, ולאחר מכן את הבא.. בצעדים.
זה מקל לדעתי, ברגע שעברת שלב, אז אתה אומר לעצמך, הצלחתי עכשיו הלאה.
זה לא סותר את לראות את התמונה המנצחת, ואת קו הסיום, אבל לעשות צעדים קטנים, לדעתי זה עושה את העניין קל יותר.
וזה בדיוק מה שהיה לי. ממש אמרתי לעצמי, עוד 5 ק”מ, ואחרי זה עוד 5 ק”מ.😀
ובלי קשר, זה כיף, כי אני מרגיש שאני משתפר בתהליך 👏
האמת, שאני גם קצת מעריץ אותם. לא סתם קוראים להם אנשי ברזל.
