top of page

סוף סוף, אני אוהב את הגוף שלי.. 1.11.19


לקח לי המון זמן להחליט, ולאחר הרבה מאוד דילמות, למה כן, ולמה לא.

על כתיבת פוסט שסוף סוף אני משלים ואוהב את הגוף שלי. (שכולל תמונה עכשוית)


בהמשך לתהליך שעברתי, שינוי אורח החיים שינוי התזונה, האימונים הרבים והקשים, ירדתי 20 ק”ג, ממשקל 95 ק”ג למשקל של כ 75 ק”ג, מהמצב הגופני, המוזנח, שהייתי בו לפני שנתיים.

ולאחר כ 35 שנה, שלא הייתי שלם עם הגוף שלי, היום אני שלם ואוהב אותו.

בעצם הצלחתי להצעיר אותו פיזיולוגית, בכמה שנים טובות, לעומת הגיל הכרונולוגי שלי, שהוא 47.

אני גאה מאוד בעצמי, בתהליך שעשיתי, ומרוצה מהתוצאה שאני רואה במראה.


לכן, בסוף החלטתי לכתוב את הפוסט הזה, למרות כל הסיבות למה לא.. הרי הכל בעצם בראש.

אז מצד אחד, היו מחשבות ודילמות שונות, למה לא: 

זה חושפני.

אני בתפקיד רשמי , מה אחרים יחשבו ויגידו עלי? 

איך הסביבה הקרובה תקבל את זה?

אולי לא כדאי לעשות זאת אם אני לא שלם? יש לי, באמת, אומץ לשים תמונה כזו ברשתות החברתיות?

אולי זה המוני ומעביר מסר זול?






יש לי שם הרבה חברים, ואולי זה ישדר משהו שאני לא?

ומצד שני, היו מחשבות למה כן:

אז מה אם זה חושפני, אני רוצה לשתף זאת.

אולי בעצם, זה יכול לתת ערך ודרייב לאחרים?

אולי אעשה כזה פוסט רק בשביל לפרוץ את החסם?

אולי זה דווקא משדר אומץ, התמדה, פירגון עצמי, וניתן השראה לאחרים?

אם לא אעשה זאת, אז זה כנראה, מתוך חשש ופחד ואני לא רוצה שזה ינהל אותי. זה לא נכון.. אולי בכלל יהיו תגובות מפרגנות?











משפט שאני אוהב של אלון אולמן: “גיבורים הם לא אנשים שלא מפחדים. הגיבורים מפחדים ופועלים, למרות הפחד. השאר, נותנים לפחד לצייר את הגבולות שלהם!” (אלון אולמן)

נחשפתי לסרטון של לס בראון – 

How Bamboo Trees Will Bring Out Your Best Self | Les Brown | Goalcast

התובנות העיקריות שלי ממנו:

1. להמשיך כל הזמן “להשקות” את החלומות שלי.

2. ככל שהקרב קשה יותר , כך הניצחון מתוק יותר.

3. מה שאתה נהיה בתהליך, אל החלום, הוא הרבה יותר חשוב מהחלום עצמו.





3 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page