מאז שהתחלתי להתאמן היה לי חסם עם לרוץ בגשם.
במהלך החורף , כל הזמן , היה לי קל יותר לברוח לאזור הנוחות.
לרוץ בחדר כושר או בימים שאין גשם.
קיבלתי החלטה שאם אני רוצה להיות בעל יושרה פנימית, אז אני חייב לשבור את המחסום הזה.
ביום שישי אחה”צ החלטתי שהגיע הזמן.
אנחנו נכנסים לאביב וכנראה לא יהיו עוד הרבה ימי גשם.
ועכשיו זו ההזדמנות שלי.
ואולי זו בכלל תהיה חוויה..🤔
לא היה לי קל, היה קר, רטוב, קצת חשוך ולא ראיתי טוב מהטיפות על המשקפיים.
זמנים וקצב, לא משהו, אבל סיימתי את כל הריצה שתיכננתי.
הייתי ממש מרוצה מעצמי. 😇
בסוף הריצה, הרמתי ידיים, בתנועת ניצחון, כאילו אני עובר את קו הסיום, עם חיוך ענק.
זה כל כך כיף, לשבור מחסום של עצמי🙏
נחשפתי לסרטון יפה ותזכורת חשובה.
הוא נקרא seconds.
התובנות שלי ממנו:
1. זכרו לנצל כל שנייה בחיים.
2. כל שניה תומנת בתוכה אין סוף אפשרויות עתידיות, אפשרות ליצירת חיים ומחיקת חיים אחרים.
3. באמת ש”רגע שעובר – לעולם לא חוזר”.
Comments