לפני שנה, יובל, הבן הגדול שלי, רץ 10 קמ במרוץ טבריה בפעם הראשונה. המרוץ היה חלק מתוכנית האימון שלו בקבוצת התריאטלון לילדים 12tri. אני זוכר שהוא זכה לרוץ במזג אויר מושלם ובאוירה מחשמלת.
אני כל כך גאה בו.. הוא ממש השראה בשבילי, בנחישות, בדרך שהוא עובר, בהכנות, ובהישג – סיום המירוץ עם הרבה חיוכים. 🥇🥇🥇🥇
עברה שנה ואתמול ב 3.1.2020, הוא רץ פעם נוספת 10 ק”מ בטבריה. הפעם, המטרה שהוא התכונן אליה היתה לרוץ את המרחק בפחות משעה. הוא התאמן לכך..
כל השבוע האחרון, לפני המרוץ, הוא היה ממש חולה ולא הצליח להתאמן בצורה מיטבית. אבל היתה לו מטרה והוא עשה את כל מה שהוא יכול לעמוד בה.💪
ביום המרוץ יצאנו מוקדם, בחושך, בגשם. אבל, לשמחתנו, גם השנה, מזג האויר בטבריה היה מצויין. את המרוץ הוא סיים בדיוק בשעה, ועמד במטרה שהגדיר לעצמו.
מטפורה מדהימה שאמר לי שרגא שטרן, המאמן לו, שמטרה היא כמו חומה. אם לא מתמידים ולא ממשיכים, למרות כל הקשיים, אז בעצם נוצרים סדקים בחומה.
והחומה מתפרקת, בדיוק כמו מטרה שהוגדרה.
כמה נכון.. 🤔
בתמונה, לפני שנה:
והשנה:
Comentarios