top of page

מבוכים ודרקונים…15.11.19

כשהייתי צעיר, הייתי שותף בקבוצה, עם חברים, ושיחקנו ביחד במבוכים ודרקונים.

בדיעבד, היום, אני יודע את הסיבה לחיבור החזק, שהיה לי, למשחק החברתי הזה.

הוא מפתח מאוד את היצירתיות, דמיון, שיתוף פעולה, ומשא ומתן win win, להשגת מטרות משותפות.

תכונות חשובות מאוד, לדעתי.

לכן, כאשר הבן השני שלי, הצטרף לקבוצה כזו בקיבוץ שאנו גרים בו, ממש תמכתי ושמחתי.

בהמשך, גם הצעתי לו, שיבנה הרפתקה מהדימיון שלו, ואנו נשחק ביחד.

זה חיבור כיפי לעולם תוכן שלו..


בתהליך שלי נחשפתי לסרטון:

מהרגע ששמתי את המשפחתיות כיעד, וירדה לי התובנה שזה אחד הדברים שהכי חשובים לי.

כל המקרים הללו הפכו להיות הזדמנויות ואני מנצל אותם לכמה שיותר זמן עם הילדים..

הבנתי שהכלבלב בסרטון הם האנשים החשובים בחיי.

כאשר הם באים עם חיוך מקסים והזמנה למשחק, אני בדרך כלל ״עסוק״ במשהו חשוב מאוד.

הבנתי שזה בסדר גמור להיות עסוק.

אבל לרוב אני יכול לעשות הפסקה, או לשלב את המשחק, ואותם במשהו החשוב שאני עושה.

כעס ודחייה של הזדמנות ל״משחק״, עם היקרים לי, עולה בסוף הרבה יותר, מוויתור על הדברים בהם אני ״עסוק״.

חשוב לי לזכור שהיחסים עם היקרים לי, הם חשובים לא פחות.

הסרטון הזה מתקשר למשפט ששמעתי: “אנחנו רוצים שיעזבו אותנו בשקט, עד שעוזבים אותנו בשקט ולא חוזרים”.

אנחנו מגינים בקנאות על הזמן שלנו לבד, עד שלפעמים אנחנו מרחיקים מאיתנו אנשים שחשובים לנו.



0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page