זה קרה לי בשלושה מקרים שונים, באימון רכיבה, באימון טרמפולינה ובאימון שחיה.
בכל שלושת האימונים התלבטתי. אבל לא ויתרתי. עשיתי את האימון וגם נהנתי.
באימון הרכיבה בשלב מסויים התנגן השיר של a-aha שאהבתי כנער. פתאום היה לי חיבור לעצמי חזק מאוד. תמונת העתיד שלי שהיתה מולי נהפכה, כמו בסרט, לאיש של תמונות, שלקח אותי ביד, דרך התמונות עצמן. פשוט מדהים
באימונים של הטרמפולינה והשחיה זה היה עוד יותר חזק. ואז הבנתי. שאני יכול להפעיל את החיבורים הרגשיים הללו דרך שירים מסוימים תוך כדי אימון.
אולי זה כמו מה שד"ר ג'ו דיספנזה אומר על יקומים מקבילים. ממש הייתי שם בעתיד שלי. הרבה יותר מרק להרגיש או לראות. הייתי נוכח שם בתמונות עתיד עצמן
וגם, ירדה לי תובנה ענקית של עד כמה חשוב לאהוב, באמת, את עצמי. הרי איך אני יכול לאהוב אחרים, אם אני לא באמת אוהב את עצמי? וכאילו תמונת העתיד שלי, כדמות אנושית, אמרה לי את זה בשיר:
Love me like you do, what are you waiting for
Comments