חוסר ביטחון בתחילת הדרך כעצמאי – דחיינות

"אני רק אשטוף כלים ואז אתחיל לעבוד", "רק אבדוק את המיילים ואז אתיישב על המשימה"... מכירים את המחשבות האלה? קוראים לזה דחיינות.

משהו במוח שלנו נוטה לדחוף לתחתית הרשימה מטלות שלא כיף לנו לעשות אותן, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו רואים סרטוני חתולים ביוטיוב במקום לסגור את הפינה המעצבנת שנשארה לנו בשביל לסיים פרוייקט מסויים.

עצמאיים או שכירים, עם בוא הקורונה לעולמנו יצא שרובנו עברנו לעבוד מהבית. בתיאוריה זה נשמע מושלם, בפועל - הבית מלא בהסחות דעת ולפעמים זה ממש מקשה.

אז איך מתגברים על הדחיינות??

הנה מספר טיפים:

1. לשחרר את רגשות האשמה

רגשות האשמה הם האויב הכי גדול. הם רק מורידים את מצב הרוח ואת רמות האנרגיה שלנו. גורמים לנו לחשוב שאנחנו לא מוצלחים, וככה אנחנו מתחילים להתגלגל בתוך גלגל של שליליות והלקאה עצמית שקשה מאוד לצאת ממנו.

קחו אוויר, תשלימו עם העובדה שאתם יצורים אנושיים ולא רובוטים, יש משימות שלא מתחשק לנו לעשות וזה מובן ולגיטימי! כולנו חוטאים בדחיינות וגם ברגשות אשמה.

שחררו עצמכם מהמחשבות הקשות, מהביקורת העצמית, קחו 10 נשימות עמוקות, תנסו להבין מה גורם לכם לדחות את המשימה הספציפית? אולי זה תחום שאתם מרגישים שאתם פחות חזקים בו? המטרה היא למצוא חמלה כלפי עצמנו. לנרמל את הדחיינות, ולא להלקות את עצמנו.

2. לא להאמין לכל מחשבה שעולה לראשנו

אנו נוטים לייחס הרבה משקל למחשבות שלנו. תיאוריות אבולוציוניות מסבירות שפעם כאשר היינו יצורים החיים בטבע, היינו צריכים להיות מוכנים להתמודד עם סכנות פתאומיות על מנת לשרוד. מאחורי כל שיח יכול להתחבא נמר, ועל כן אנחנו מתוכנתים להיות מוכנים לרעות.

מאז עברו כמה שנים טובות.... אבל דפוסי ההשרדות האלה עברו מדור לדור, וכיום, כאשר אין סכנות חיים ממשיות מעבר לכל פינה, עדיין יותר קל לנו להתמקד ברע שהולך להגיע, בחיה הטורפת שמעבר לפינה.

חשוב לעצור רגע, לבחון את המחשבות שעולות לראש, האם יש אופי שלילי למחשבות שלנו? האם יש להן בסיס? מחשבות שליליות מורידות את האנרגיה וגורמות לנו להאמין שהן נכונות. "אני דחיין אז אני לא מוצלח", שוב זה מעגל של שליליות שרק גורם לנו לדחות עוד ועוד.

מומלץ לעצור ולהתעכב על זה, לבחון את המחשבה ולא לייחס כלכך הרבה משקל לכל אחת שעולה לראש. המוח באופן אוטומטי מתמקד ברע, ולהיות מודע לכך יכול לשנות מאוד את מצב הרוח שלנו ואת ההתמקדות בדברים החיוביים.

3. לרשום את המשימות על דף

אם יש משימה ספציפית איתה אנחנו מתקשים במיוחד, הכי טוב לפרק אותה למשימות קטנות.

לכתוב על דף צעד צעד מה צריך לעשות, ואז להתחיל בקטן. משימה אחר משימה.

אל תשכחו לסמן וי ניצחון קטן ליד כל משימה שביצעתם! סימון וי על משימה ייתן לכם תחושה של יעילות עצמית ויוסיף למוטיבציה שלכם ולרצון שלכם לסיים עוד משימות. כי מה יותר כיף מלסמן וי ליד משימה?? :)

יש משהו בלראות את המשימה הגדולה כתובה מול העיניים, מפורקת למשימות קטנות, שמאוד מפשט ועוזר להשלים אותה. לפעמים המשימות נדחות רק כי יש תחושה שהמשימה כלכך גדולה עד ש"אני לא יודע מאיפה להתחיל", ואז במקום להתחיל, אנחנו עסוקים בלהיות בפאניקה ובסופו של דבר לא עושים כלום.

4. קחו הפסקה!

"אני לא קם מהכסא עד שאני מסיים את המשימה הזאת", זו טקטיקה שגויה שרק עלולה להכניס אתכם לפאניקה גדולה יותר וככה הדחיינות תנצח.

תקדישו זמן לעבודה וזמן להפסקה. זה חשוב. כל אחד ומה שמתאים לו, יש הרבה שיטות ותאוריות למשך זמן עבודה-הפסקה נכון.

טיפ - תבדקו על שיטת פומודורו.

לסיכום, דחיינות ורגשות האשמה שמתלווים אליה זה משהו שרוב בני האדם חווים.

כשנדע לעצור ולהסתכל מהצד על הדחיינות שלנו, להבין מאיפה היא מגיעה, וגם לנרמל אותה ולהבין שכולנו חוטאים בדחיינות מידי פעם, כבר נרגיש יותר טוב.

אל תלקו את עצמכם, תהיו חברים של עצמכם, תפרקו את המשימות הגדולות למיני משימות...

והכי טוב - תתחילו כבר עכשיו :)