top of page

דימיון ויצירתיות…27.7.2020


הבן האמצעי שלי, ישב ובנה בלגו במשך יום שלם, לאחר שנפגש לסופ”ש, עם בן דוד שלו.

הם החליטו שהם בונים ביחד צי מטוסים וטנקים מתקופת מלחמת העולם השניה.

הוא גם חסך וקנה משחק מחשב של מלחמה, שמבוסס על אירועים ממלחמת העולם השניה. 

הוא תמיד נמשך לסרטים ולאירועים הסטוריים.

באחד הימים, הבת הקטנה שלי סיפרה לי בדיחה, שהיא שמעה ביוטיוב, והתפקעה מצחוק: “היו בסיר שתי נקניקיות. נקניקיה אחת אמרה לשניה, אחותי איזה חום פה. הנקניקיה השניה אמרה: יא נקניקיה מדברת !?”


לרגע חשבתי לעצמי – אבל זה בכלל לא מצחיק. בכל מקרה צחקתי. ואז שאלתי את עצמי, מה טוב בזה? ואמרתי לה, שאולי נעשה תחרות של בדיחות שונות שדומות לבדיחה הזו? המצאנו כל מיני בדיחות, וזה היה רגע יצירתי מגניב, רק שלנו…





נחשפתי לסרטון הזה: https://www.youtube.com/watch?v=F0DZ1bGHyHc


השיר על אמא, אבל הוא נכון מאוד, לדעתי, גם לאבא..


הוא מתקשר לי לנושא ניהול זמן .

אני ממליץ מאוד לקרוא את השיר ולצפות בסרטון.

זו ממש תזכורת חשובה, לשים את הטלפון בצד, ולהיות עם הילדים, בני הזוג, החברים, ההורים והעולם.

אמא היתה בטלפון – ברק פלדמן:



*ברק פלדמן – שירים*

20 בפברואר 2016



אִמָּא הָיְתָה בַּטֶּלֶפוֹן

תָּמִיד, כָּל הַזְּמַן

בָּעֲבוֹדָה, בַּבַּיִת, בָּאוֹטוֹ

וּלְיַד הַשֻּׁלְחָן

אֲפִלּוּ בָּאַמְבַּטְיָה

אֲפִלּוּ בַּמִּטָּה

אֲפִלּוּ בַּמַּרְתֵּף

הִיא כָּל הַזְּמַן הָיְתָה


בַּטֶּלֶפוֹן

וּבְמַקְבִּיל הָיְתָה יְכוֹלָה

לַעֲבֹד עִם שְׁתֵּי הַיָּדַיִים

בְּלִי שׁוּם בְּעָיָה

לְהָכִין לָנוּ אֹכֶל

לְשַׂחֵק בַּגִּנָּה

וְלִבְדּוֹק בַּשִּׁיעוּרִים

שֶׁכָּל תְּשׁוּבָה הִיא נְכוֹנָה

אֲבָל הִיא לֹא שָׁמְעָה אֵיךְ שֶׁנִּצַּחְתִּי

בַּמִשְׂחָק שֶׁל הַכִּתָּה

וְעַל הַמֵּאָה שֶׁקִּבַּלְתִּי

כִּי הִיא כָּל הַזְּמַן הָיְתָה


בַּטֶּלֶפוֹן

וְתָמִיד הִיא דִּבְּרָה

בְּמִלִּים מְאֹד קְצָרוֹת

כְּמוֹ “קוֹרְנְפְלֵקְס”, וּ”שְׁתִיָּה”

“פִּיגָ’מַה”, “לִישׁוֹן”

“חֶשְׁבּוֹן”, “גֵאוֹגְרָפְיָה”

מַצְבִּיעָה עַל הַמְּקָרֵר

מַצְבִּיעָה עַל הָאַמְבַּטְיָה

וּכְשֶׁגִּלִּיתִי כּוֹכָב חָדָשׁ

הִיא אֲפִלּוּ לֹא הִסְתַּכְּלָה

אֵיזֶה יֹפִי הוּא מְנַצְנֵץ

אָז פַּעַם לָקַחְתִּי לָהּ


אֶת הַטֶּלֶפוֹן

חָשַׁבְתִּי לִזְרֹק אוֹתוֹ לַפַּח

אֲבָל בַּסּוֹף זָרַקְתִּי לַשֵּירוּתִים

כִּי שָׁם פָּחוֹת מְלֻכְלָך


הִיא נוֹרָא כָּעֲסָה

הוֹצִיאָה מֵהָאַסְלָה

אָמְרָה לִי “מָה חָשַׁבְתְּ?”

וְ”כַמָּה הַדָּבָר הַזֶּה עָלָה!”

סוֹף סוֹף דִּבַּרְנוּ וְהָמוֹן

וּכְבָר הָיוּ לִי תִּכְנוּנִים

לָשִׂים אֶת זֶה בְּמָקוֹם

יוֹתֵר רָחוֹק מִשֵּירוּתִים

אוּלַי עַל בִּנְיָן מְאֹד גָּבוֹהַּ?

אוֹ עַל מָטוֹס מָהִיר מְאֹד?

אוֹ עָמוֹק בְּתוֹךְ הַיָּם?

כִּי אָז הִיא לֹא תּוּכַל לִהְיוֹת


בַּטֶּלֶפוֹן

אֲבָל אַבָּא אָמַר

שֶׁאִמָּא תִּמְצָא אוֹתוֹ תָּמִיד

לֹא יַעֲזֹר שׁוּם דָּבָר

הוּא חִיֵּג אֵיזֶה מִסְפָּר

בַּטֶּלֶפוֹן שֶׁלּוֹ

וְנָתַן לִי לְדַבֵּר

שָׁמַעְתִּי “הָלוֹ”


זוֹ הָיְתָה אִמָּא!


דִּבַּרְנוּ מָלֵא

סִפַּרְתִּי לָהּ הַכֹּל

עַל הַכּוֹכָב הַמְּנַצְנֵץ

שֶׁרָאִיתִי אֶתְמוֹל

עַל הַמֵּאָה שֶׁקִּבַּלְתִּי

עַל מִשְׂחָק הַנִּצָּחוֹן

וַאֲפִלּוּ עַל מָה שֶׁרָצִיתִי

לַעֲשׂוֹת לָהּ לַטֶּלֶפוֹן

הִיא צָחֲקָה וַאֲנִי רַק

חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי

שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ נוֹרָא

אֲפִלּוּ שֶׁהִיא תָּמִיד

בַּטֶּלֶפוֹן.







0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page