אחרי פריצת הדיסק השניה, הבנתי שאני לא בכיוון.
נכון שהמטרה שלי להגיע בסוף לחצי איש ברזל.
אבל הרבה יותר חשוב ליהנות מהדרך, להתפתח בזמן ובקצב הנכון לי.
ועוד יותר חשוב שזה יוביל אותי בכיוון המטרה הגדולה יותר של בריאות.
החלטתי פחות להסתכל על המטרה, לפרק אותה למטרות קטנות יותר שאני יכול להשיג בהן הצלחות קטנות.
לאחר תקופה, הסתכלתי אחורה, ועשיתי חשיבה עם עצמי לגבי ההצלחות הקטנות שלי בשחיה, ריצה ורכיבה (שמהוות מרכיבים בתריאטלון).
זה עשה אותי מרוצה , מאושר והוקרתי תודה על הצלחות אלו.
האחרונה היתה כאשר רצתי 10 קמ במרוץ גליל מערבי.
בהצלחה קטנה בעצם הגוף שלי אישר לי, שאני בכיוון, ויכול לאט להמשיך להתקדם ולהגדיל מרחקים.
קמנו מוקדם למרוץ, ירד גשם שאחרי זה קצת התבהר.
אבל הייתי מרוצה גם מגדילת התודעה שלי.
פעם, מזמן, לקום מוקדם, לרוץ בגשם, לרוץ גם בעליה, היה מחוץ לתפיסה שלי.
ועכשיו, פשוט אמרתי לעצמי, איזה כיף לי.
והכי כיף, היה לי לפגוש בריצה את אשתי שגם השתתפה במרוץ.
אמנם היא רצה בקצב מהיר יותר, כי אני רץ בשיטת גאלווי ששומרת לי על הברך.
זה רק חיזק לי את התובנה, שהרבה יותר חשוב לי להגיע להצלחות, בשיתוף עם אשתי והילדים שלי, גם ההצלחות היותר הקטנות , ולא רק בספורט.
נחשפתי לסרטון:
Predictable technique -joseph alai https://youtu.be/dIRregD05oA
Comments