היתה לי שיחה.
במהלכה נזכרתי במצגת שבניתי למתן ערך למנהלי סניפי מעוף כאשר עזבתי.
המצגת נולדה מתוך תרגיל שעשיתי עם עצמי, שבו חיברתי את התהליך שלי ומה קרה במהלכו בשלוש שנים האחרונות.
רק בדיעבד הבנתי עד כמה התהליך שאני עברתי, עם עצמי, בעצם השפיע מאוד על הילדים שלי.
כל אחד מהם לקח לעצמו דברים, לכיוונים שלו.
אבל כנראה, בלי לתכנן זאת, הצלחתי לעשות שינוי לטובה מהתפיסות, כלים, תובנות וערכים שאני ירשתי לאלו שאני מוריש להם.
נחשפתי לסרטון של פול פוטס –
https://youtu.be/1k08yxu57NA
אולי זו בעצם גירסה מודרנית ואמיתית של סיפור הברווזון המכוער.
מקסים, מרגש וגם מעשיר, מרחיב תודעה ואפשר לקחת המון.
מסוג הסרטים של להראות לילדים.
הזדמנות נהדרת להעביר להם מסרים של קבלת האחר, להיזהר מלשפוט דברים ע"פ הצורה החיצונית ועוד.
זה גם מתקשר לנושא של דימוי עצמי.
תזכורת לכך שאנו חוטאים ושופטים אנשים, מאיך שאנו תופסים אותם.
ובפועל בתוך כל אחד יש עולם אדיר בפנים.
ושבאמת כל ילד / מישהו צריך רק אדם אחד שיאמין בו.
לדעתי גם מטלטל מה שהשופט אמר שזה כיף לגלות אדם שעובד בעבודה רגילה, ובכלל לא מודע לכישרון הגדול שנמצא אצלו בפנים.
ופתאום ברגע אחד שמתגברים על הפחד והדימוי העצמי שחוסם ניתן לראות משהו אחר.
זה החזיר אותי לילדות שגם לי כילד, שהגיע לגור בקיבוץ מהעיר, היה דימוי עצמי נמוך מאוד במראה שלי וביכולות שלי..
Коментарі